סיפורי חיים
מאז שאני זוכר את עצמי, אמא שלי התלוננה על כאבי גב. כשהייתה בת 60, היא כבר לא הצליחה לעמוד זמן רב ליד השיש במטבח בלי להעביר את משקלה מרגל לרגל.
כשבעלי עזב אותי בשביל אחותי הצעירה, חשבתי שהבגידה היא הדבר הגרוע ביותר. ואז, ביום החתונה שלהם, הבן שלי בן השש־עשרה שלח להם בשקט קופסה — וכעבור שעה בעלי
שמי איילין. אני בת 68, בפנסיה, ויש לי מכונת כביסה ומייבש במרתף, בבית שבו גידלתי את בני ג’וש. בהתחלה לא היה אכפת לי לעזור לכלתי, ונסה, עם הכביסה.
אחד עשר חודשים לפני שכל זה קרה, בעלי דניאל נפטר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. עד אז, רוב החסכונות שלנו כבר נעלמו. ככה מחלה ממושכת יכולה להשפיע על החיים.
חשבתי שמייקל רק מנסה להבטיח את העתיד שלי. לא היה לי מושג שהוא גם מנסה לשכתב את העבר שלי — או מה אית’ן הבטיח לו לפני מותו. מייקל היה מסוג הבעלים שנשים מתפללות למצוא.
האיש שמעולם לא התייחס לבת שלי כמטען עד שפגשתי את ברנדון, גידלתי לבדי את בתי בת השבע, ליסה, במשך ארבע שנים. אביה הביולוגי הלך ונעלם מחייה בהדרגה — בהתחלה
כבר ביום הראשון שלה בכלא, שלוש האסירות המסוכנות ביותר הקיפו אישה בת 78 ודרשו ממנה למסור להן את כל מה שהיה ברשותה. כשהזקנה סירבה, הן החלו להכות אותה באכזריות
חשבתי שהכנתי את עצמי לכל רגש שיציף אותי כשאצפה בבת שלי חוגגת שמונה עשרה. טעיתי. באותו בוקר, הבית הקטן שלנו הריח מקרם וניל ומפירות טריים.
ורוניקה החביאה את גרבי התינוק הקטנים עמוק בתחתית הארון שלה, כי עצם הקנייה שלהם נראתה לה מוקדמת מדי, כמעט כאילו היא מקווה ליותר מדי. שלושה שבועות לאחר מכן
במהלך החתונה החתן שם לב שהכלה לא מרימה את ההינומה כבר כמה שעות, וכל הזמן מנסה להסתיר את פניה. בהתחלה הוא חשב שהכלה פשוט מאוד מתרגשת. אבל כשסוף סוף נשארו