כאשר סופיה הגיעה לגיל עשרים וחמש, היא כלל לא חשבה על נישואים. הצעירה עבדה במלון קטן וכמעט את כל משכורתה העבירה לאמה: משפחתן חיה בחובות כבר כמה שנים.
הסיבה העיקרית לכך הייתה אביה של סופיה. הוא נהג להמר ללא הפסקה, ללוות כסף, ובכל פעם הבטיח שבקרוב מאוד יחזיר הכול עד המטבע האחרון. אבל יום אחד החוב תפח לממדים עצומים כל כך, שכבר לא היה אפשר לדמיין כיצד ניתן יהיה להחזיר אותו.
אביה היה חייב כמעט חמישים מיליון פסו לאדם בשם ויקטור אלברס.
ויקטור היה עשיר בצורה בלתי נתפסת. הוא היה הבעלים של חברות בנייה, מסעדות וכמה בתי מלון. אבל אנשים לא דיברו רק על הונו. מאחורי גבו כינו אותו “מלך החזירים”.
האיש שקל כ־140 קילוגרם, נשם בכבדות, הזיע ללא הפסקה וכמעט תמיד התנייד בכיסא מיוחד. פניו היו מכוסות בצלקות מוזרות, ואופיו נחשב קשה כל כך, שאפילו העובדים שלו העדיפו שלא לדבר איתו שלא לצורך.
ערב אחד הגיע ויקטור בעצמו לביתו של בעל החוב.
— יש לך שבוע להחזיר את הכסף, — אמר בשלווה לאביה של סופיה.
האיש החוויר.
— אין לי סכום כזה. אבל אני יכול להציע משהו אחר.
הוא הביט בבתו, שעמדה ליד הדלת. סופיה הבינה מיד שמשהו נורא עומד לקרות.
— תתחתן איתה, ובתמורה תוותר על החוב.
— אבא, אתה בכלל מבין מה אתה אומר? — לחשה הצעירה.
אבל אביה כבר התחנן בפני ויקטור שיסכים.
הדבר המוזר ביותר קרה כמה שניות לאחר מכן. המיליארדר הביט בסופיה במשך זמן רב, ואז השיב בשלווה:
— בסדר. אבל רק אם היא תסכים בעצמה.
סופיה יכלה לסרב. אולם במקרה כזה אביה היה מאבד את הבית, וסביר להניח שגם היה נשלח לכלא בגלל מעשי מרמה נוספים שהמשפחה גילתה עליהם רק לאחרונה.
הצעירה הסכימה, אף שהיה לה קשה אפילו להיות בקרבת בעלה לעתיד.
בחתונה נכחו מאות אורחים. סופיה נראתה מדהים בשמלה לבנה, ולצדה ישב ויקטור. בטנו העצומה בקושי נכנסה מתחת לז’קט, פניו הבריקו מזיעה, וליד הכיסא שלו עמד כל הזמן עוזר.
האורחים לחששו ביניהם, בלי לנסות אפילו לדבר בשקט יותר.
— היא מכרה את עצמה בשביל כסף.
— אני יכול רק לדמיין כמה מגעיל לה להיות לידו.
סופיה שמעה הכול, אבל לא ענתה דבר.
כאשר ויקטור התחמם, היא הביאה לו מים וניגבה בעדינות את מצחו במפית.
האיש שאל אותה לפתע:
— לא מגעיל אותך לגעת בי?
סופיה הביטה בו בהפתעה.
— אתה בעלי.
לאחר המילים האלה ויקטור שתק לראשונה במשך כל הערב.
בשעת לילה מאוחרת הם הגיעו לאחוזתו.
כאשר דלת חדר השינה נסגרה, סופיה נדרכה. אולם ויקטור אפילו לא התקרב אליה.
כדי לגלות מה קרה אחר כך, הציצו בתגובות למטה 👇👇👇
היא הביטה בו בהפתעה.
— אז למה בכלל הסכמת לנישואים האלה?
ויקטור לא השיב.
הוא קם מהכיסא.
סופיה קפאה במקומה.
האדם שעל פי השמועות כמעט לא היה מסוגל ללכת, צעד לפתע כמה צעדים בשלווה מוחלטת.
— אתה… יכול ללכת?
ויקטור הביט בה ונעל את הדלת.
— סופיה, עכשיו תראי משהו שכמעט אף אחד לא יודע עליו.
הוא הרים את ידיו ואחז בעור שבאזור צווארו.
בהתחלה סופיה לא הבינה מה קורה. אבל כעבור שנייה, קצה ה”עור” החל להיפרד.
סופיה צרחה ונסוגה לעבר המיטה.
ויקטור הסיר באיטיות מעטפת סיליקון עבה שכיסתה לחלוטין את גופו מהצוואר ועד הירכיים. הבטן הענקית, קפלי העור ואפילו חלק מהצלקות היו למעשה תחפושת מלאכותית, מציאותית כל כך שכמעט כל אדם היה יכול ליפול בפח.
מול סופיה עמד גבר אחר לגמרי.
צעיר, גבוה ואתלטי.
— מי אתה?.. — בקושי הצליחה לומר.
— ויקטור אלברס, — השיב האיש. — אבל עכשיו את צריכה לדעת את הסוד הנורא ביותר שלי.
לפני שלוש שנים ויקטור כמעט נהרג בניסיון התנקשות. אז הוא הבין שמישהו מקרובי משפחתו הקרובים ביותר רוצה להשתלט על הונו.
לכן ויקטור ביים תוצאות קשות של מחלה והחל להופיע בציבור בחליפה מיוחדת. הוא רצה להיראות כמו אדם חלש שעומד למות בקרוב, כדי לגלות מי יהיה הראשון שינסה לנצל את מצבו.
אבל הייתה גם סיבה נוספת.
הוא הפסיק לסמוך על אנשים.
כל אישה שהכירו לו התעניינה קודם כול בכספו. חלקן אפילו צחקו על המראה שלו, מתוך מחשבה שהוא אינו שומע אותן.
כאשר אביה של סופיה הציע את בתו בתמורה למחיקת החוב, ויקטור רצה בתחילה להזמין את המשטרה.
אבל אז החליט לבחון את הצעירה.
— אז בגלל זה התנהגת כל הזמן בצורה כל כך נוראית? — שאלה סופיה.
ויקטור הנהן.
— רציתי לראות אם תצחקי עליי, תשפילי אותי או תנסי להשיג את הכסף שלי. אבל היום היית האדם היחיד באולם שהתייחס אליי בצורה נורמלית.
סופיה שתקה זמן רב.
ואז הבעת פניה השתנתה בבת אחת.
— אז כל זה היה מבחן?
— כן.
— אם כך, אתה לא טוב יותר מאבא שלי.
ויקטור בבירור לא ציפה לתשובה הזאת.
סופיה הסירה את טבעת הנישואים והניחה אותה על השולחן.
— גבר אחד החליט שהוא יכול למסור אותי תמורת חוב. וגבר אחר החליט שהוא יכול לבחון אותי כאילו אני חפץ. אני לא שייכת לאף אחד מכם.
היא פנתה לעבר הדלת.
ויקטור לא ניסה לעצור אותה.
בבוקר גילתה סופיה שהחוב של משפחתה שולם במלואו. יתרה מכך, נפתח על שמה חשבון ובו סכום כסף שהיה מספיק לה לכל החיים.
אבל היא לא לקחה אפילו פסו אחד.
כמעט חצי שנה חלפה.
ערב אחד הופיע ויקטור על מפתן דלתה.
בלי כיסא, בלי בטן ענקית ובלי מסכה.
— בפעם הקודמת אחרים קיבלו את ההחלטה במקומך, — אמר האיש. — לכן עכשיו רק את תחליטי. לא באתי לבקש שתהיי אשתי. באתי לשאול אם תסכימי פשוט לשתות איתי קפה.
סופיה הביטה בויקטור.
ולהפתעתה, חייכה.
